4 דברים להם לא ציפיתי כשהפכתי לאמא

4 דברים להם לא ציפיתי כשהפכתי לאמא

אני מניחה שתסכימו איתי שלהפוך לאמא זו אחת מחוויות החיים העוצמתיות והמשמעותיות.
אהבתי את המעבר לאמהות, את הרעיון של להיות אמא, את המשמעויות שזה הכניס לחיי, את הקשר המיוחד שיצרתי עם האישיות הקטנה שפרצה לחיינו והיו גם דברים להם לא ציפיתי כשהפכתי לאמא.

מה לא אהבתי?

את תהליך הריפוי וההבראה שזה דרש ממני. תהליך פיסי ונפשי שלא הייתי מוכנה אליו.

אני חושבת שלא אגזים אם אומר שזה היה אחד האתגרים, או אפילו אחד הדברים הקשים ביותר שהייתי צריכה לעבור. אני חושבת שבעיקר בגלל שמצד אחד רציתי בכל מאודי ליהנות מהתינוק החדש, מהקשר איתו, מהשגרה, ומצד שני זה לווה ברמות של עייפות והתשה ותחושה שהגוף שלי לעתים קורס, והנפש דוהרת על רכבת הרים של רגשות.

אני מודה שההתרגשות הגדולה מהעובדה שאני עומדת להפוך לאמא גרמה לי ולאיש שלי להתמקד בעיקר בלידה ובהתרגשות עצמה, ולא עצרנו לרגע להתכונן ולהבין את עוצמת הרגשות וההתמודדות הפיסית שזה ידרוש מאיתנו כשזה יקרה.

וברור שזה מרגש ומשמח ומלא בקסם, אבל אולי היה יכול לעזור אם הייתי שומעת קצת יותר, ומגיעה טיפה יותר מוכנה להתמודדות היומיומית הפיסית והרגשית שהשינוי במעבר להורות יכניס לחיי אז היו פחות דברים להם לא ציפיתי כשהפכתי לאמא.

אני רוצה להאמין שבשונה מהחוויה שהייתה לי לפני 14 שנים, היום ההורים חשופים יותר להתמודדות ולשיח ברשת על המעבר להורות ומגיעים לשלב זה בחייהם עם מוכנות רבה יותר.

1. השינויים ההורמונליים

מיד לאחר הלידה האוקסיטוצין והאדרנלין היו בשמיים. התרגשתי מאד, הייתי עירנית, לא רציתי לישון, רק להיות עם התינוק המתוק ולספר לכולם על הפלא. הגיעו כל הזמן לבקר אותנו בבית החולים, פינקו אותנו והרעיפו עלינו, והרגשתי קצת כמו על ענן.

בלילה השני בבית החולים ביליתי כמעט כל הלילה עם התינוק היונק עלי. היום אני מבינה ויודעת שזהו לילה מאד משמעותי מבחינת התפתחות מערכת החלב, והתינוק אמור בערך "לגור לך על הציצי" בלילה הזה על מנת שכמויות החלב יתאימו לצרכיו של התינוק והמערכת תתחיל לעבוד.

לא הייתי מוכנה ולו לרגע לגודל שהשדיים שלי יגיעו אליהם בבוקר שאחרי, ולפצעים שחיכו לי באותו הבוקר. וכאילו שזה לא מספיק, זה גם הבוקר בו משתחררים הביתה מבית החולים אחרי שעשיתם טופס טיולים ועברתם את כל התהליך הביורוקטרי של השחרור, בדיקות רופא משרד הפנים הנחיות בתינוקיה וכו'.

הגענו הביתה כשאני עוד שנייה קורסת מעייפות, עם שדיים פצועים ומפוצצים מחלב עד כאב, ואז….. אז הגיע הערב ויחד עם הערב הירידה ההורמונלית ולזה לא הייתי מוכנה, זה בהחלט אחד הדברים להם לא ציפיתי כשהפכתי לאמא.

בלי שליטה נפתחו הברזים ומצאתי את עצמי יושבת בסלון מתייפחת, קצת מבוהלת מכך שעוד רגע לילה, שאני עייפה וכנראה לא אצליח לישון, ושבחדר ישן לו תינוק קטן שיישאר לנצח בחיינו.

ההרגשה הייתה שהבהלה והעצב הם סופיים ושהלילה המאיים להגיע לא ייגמר לעולם.

מה עזר לי? זה אולי יהיה מצחיק לומר אבל מה שהכי הייתי זקוקה לו באותם רגעים הם ההורים שלי.

כן גם כשאת הופכת לאמא בעצמך, ההורים שלך יכולים להיות, במיוחד בשלבים הראשונים, הדמויות המחזקות והמרגיעות. מבחינתי הם ידעו כבר מה לעשות, הם ליטפו חיבקו והרגיעו, והיו שם ממש עד שנרדמתי.

בלילה האיש שלי התעורר יחד איתי אפילו שהנקתי, וכביכול הוא לא יכול לעזור. זו טעות תפיסתית שאני שומעת הרבה. הנוכחות שלו ער לצידי בלילות הקשים היתה מאד משמעותית. זו אחת ההמלצות הראשונות שלי להתמודדות עם הלילות והקושי הפיסי והרגשי הטמון בהם.

2. עייפות

לזה באמת שלא יכולתי להיות מוכנה בשום צורה. היקיצות המרובות בלילה. ההתעוררויות של התינוק בדיוק בשנייה שאת מניחה את הראש על הכרית, או מתיישבת שנייה לנוח…. המחשבה הבלתי נסבלת שאין טעם להירדם כי עוד רגע תתעוררי…. הכי היה לי קשה השנייה הראשונה בה אני פוקחת עיניים עד שאני מתרוממת אל התינוק.

העייפות גבתה ממני ובעצם מאיתנו מחירים. הייתי עצבנית חסרת סבלנות, רגישה לכל אמירה הערה ורעש. בקיצור סמרטוט.

מה עזר?

כשהפסקתי להקשיב ל"רעשים" ל"עצות" ול"שיטות" של כל מי ש"דאג" לשנת הלילה שלי.

עברנו ללינה משותפת על מזרון ענק על הרצפה, והתחלתי להניח לכל המשימות בבית ולנצל כל רגע של שינה כדי לישון בעצמי. עדיין התעוררתי בלילה, אבל הייתי יותר רגועה וגם פחות עייפה ועצבנית.
התמסרתי לתהליך וזה הקל עלי משמעותית.

3. ההנקה לא תמיד פשוטה וקלה

היה לי הרבה מאד מזל בכל מה שקשור בהנקה. בעיקר כי נתקלתי בא.נשי מקצוע שידעו דבר או שניים בהנקה, וכי הצלחתי לא במודע לסנן עצות ורעשים שהיו בדיעבד יכולים להכשיל את התהליך.

היו רגעים כואבים וקשים…..היתה לא מעט שיפוטיות ואמירות על הבחירות שעשיתי בניהול ההנקה. בסופו של דבר היה קול פנימי חזק שעזר לי להבין שהנקה יכולה להראות שונה אצל כל אשה ואשה, שזה נורמלי שתינוקות קטנים רוצים להיות כל הזמן על הידיים, שהגוף שלי יודע לייצר מספיק חלב בשביל התינוק שלי, ושהבחירות שעשיתי סביב ההנקה לא מעידות על היכולות שלי כאמא.

אלו גם המסרים שאני מעבירה היום לנשים שאני פוגשת.

את אולי אמא טרייה ומרגישה קצת "קלולס" לפעמים, אבל את יודעת כבר מזמן את מי ואת מה נעים לך לשמוע. בחרי חברה, קרובת משפחה או אשת מקצוע מנוסה שיודעת לכוון מבלי לשפוט. 

הכח והידע הנשי הוא רב ומגוון לא הכל מתאים לכולן- הקשיבי לעצמך!

4. מערכות היחסים הקרובות ביותר עומדות במבחן

זוגיות לאחר לידה- יש דבר כזה?

החוויה שלי היתה כי מהמקום הכי גבוה באינטימיות הזוגית שם בחדר לידה – במקום בו התממש ה״ביחד״ לכדי יצור פלאי של שנינו מהמקום הזה – התחלנו, אישי ואני, להלך בשני שבילים מקבילים:

אני האשה: ניסיתי להבין את רכבת ההרים של אושר ועונג והנקה וסימביוזה עם התינוק המושלם הזה, אל מול הבדידות , והחרדה ההורית, הלילות המתישים ותחושת הכשלון שלפעמים מלווה כשלא ברור למה הוא לא מפסיק לבכות ונרגע רק על הידיים.

והוא האיש: שרוצה לגעת בי ולא יודע איך , שמחכה שאגיד לו מה ואיך לעזור, ומה לעשות , וחייב לחזור לעבודה, למרות שהכי בא לו להישאר עם שנינו.

אבל הוא עכשיו אבא ולימדו אותו שהוא אמור לצאת לעבוד, לפרנס, ותכלס זו המציאות זו כבר לא קלישאה…

מצאתי את עצמי בו זמנית רוצה לבד ורוצה ביחד ……אבל כבר לא ממש יודעת איך לבקש או להיות בביחד הזוגי, כי את כל החלל ממלא התינוק חסר הישע שהיה זקוק לי.

האיש שלי שהיה רגיל לתפעל ולתת פתרונות ולעשות ולהביא ולקחת חווה גם בעצמו עולם שלם של רגשות במעבר לאבהות ואני לא הייתי פנויה להכיל גם את העולם הרגשי והטלטלה שהוא חווה.

קשה להיות נחמדים אחד לשני כששניכם נמצאים במצב של הישרדות. מה שיכול לעזור זה לדבר כל הזמן על איך מרגישים, לנסות לזהות רגעים קשים אצל האחר, לנסות לכמה רגעים לעבור לצד השני ולהתבונן על הדברים מהצד שלו/לה להתכונן לזה שהשגרה הזוגית כפי שהיכרתם אותה עומדת להשתנות ולא להיבהל מזה, כי זה קורה לכולם ואם מדברים ולא חוששים לגעת אז אפשר לצאת מכך מחוזקים.

 וכמה מילים לסיום?

היונק האנושי נולד "לא מוכן", הוא לא יכול לפסוע אל השד של אמו שעות אחרי הלידה, כמו שאר היונקים בטבע. הוא צריך שנזהה ונשים לב לכל צליל לכל קול כדי שנעזור לו להתקיים ולגדול ולצמוח. 
זה אומר שהצרכים שלנו באים קצת אחר כך וזה אומר שבשביל לשרוד את זה צריכה להיות המון הכלה ואמפטיה לייצור הקטן והתובעני, וכל המשאבים מופנים לשם.

אחד המדדים להתמודדות רגשית מיטבית בתקופה שלאחר הלידה מיוחס למידת ההכנה טרום הלידה.

הכיני את עצמך- קראי ספרים, שוחחי עם חברות, תשאלי את שעולה על רוחך, מצאי קורס הכנה או מצאי אשת מקצוע שתכין ותכוון.

ידע הוא כח, ומשמש כמנגנון שיכול להוריד חרדות ולתת כלים להתמודדות.

העצה הכי טובה שלי היא הקיפי עצמך בנשים וחברות, מבוגרות או צעירות יותר, במצבך או מנוסות יותר…

מעגל חברות תומך ומכיל יכול לעשות את ההבדל המשמעותי ביותר בכל חווית חופשת הלידה .

דברים להם לא ציפיתי כשהפכתי לאמאשמי הילה דור ברוור –מייצרת מרחבי תמיכה לנשים לאחר לידה ולמשפחות צעירות
מנהלת מרחב לנשים לאחר לידה ולהורות ראשונית במודיעין
עובדת סוציאלית מדריכת הנקה אשה ואמא לארבע ילדים?

הילה דור ברוור- מרחב לנשים לאחר לידה ולהורות ראשונית במודיעין
https://www.dorbraver.com/
 054-5336438

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

Close search

עגלת קניות

Back To Top
×Close search
Search

Band Size -

Cup Size -

Panties/nighty size -

WhatsApp דברי איתנו בוואטסאפ